1. בפניי תביעה ע"ס 17,110 ש"ח, אשר הוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעים בגין נזקים אשר נגרמו לרכב התובעת.
2. מכתב התביעה ומעדות התובעת בבית המשפט עולה כדלקמן:
ביום 1.1.12 החנתה התובעת את רכבה בסמוך לביתם של הנתבעים. בשעה 23:00 בערך קיבלה התובעת הודעה כי עץ נפל על רכבה ומשיצאה החוצה ראתה, כי ענף מעץ הגדל בגינתם של הנתבעים, נפל על רכבה וגרם לו נזקים.
התובעת טענה, כי היה זה יום חורפי גשום וכי היא סבורה כי היו לפני כן התראות כי רוחות חזקות ינשבו באותו הערב ("
אני חושבת שהגיעו התראות על זה", עמ' 1 ש' 28). בנסיבות אלו, טוענת התובעת, כי היה על הנתבעים להיערך בהתאם בכל הנוגע להכנת גינתם למזג האוויר הסוער.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת בדבר הנזקים אשר נגרמו לרכב התובעת כתוצאה מן האירוע.
3. הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו, כי לא ניתן לייחס להם רשלנות, שכן מדובר באירוע שנגרם כתוצאה מכוח עליון.
לכתב ההגנה צרפו הנתבעים חוות דעת של מומחה למטאורולוגיה, אשר ציין, כי באותו יום נשבו באזור רוחות דרום מערביות עד מערביות במהירות של 15-20 קשר, המלוות במשבי רוח בין 30-35 קשר וכי משבי הרוח הנ"ל מוגדרים בדרגה 7-8 לפי סולם "בופור", דרגה הנקראת "סוערת-סער". המומחה ציין עוד, כי בשטח עירוני הבנוי בצפיפות, עשויה הרוח להיות חלשה יותר כב-15%.
4. הנתבע העיד בבית המשפט, כי העץ אשר ממנו נפל הענף על מכוניתה של התובעת הינו עץ ברוש, הגדל בגינת הנתבעים מזה כ-20 שנה. הנתבע העיד, כי המדובר בעץ אשר אינו גדל לרוחב אלא רק לגובה ועל כן, אינו דורש טיפול. הנתבע העיד עוד, כי מעולם לא ארע אירוע של נפילת ענפים מן העץ הנדון וכי עת רכש את העץ נאמר לו במפורש כי מדובר בעץ חזק מאוד ועמיד.
הנתבע העיד עוד, כי גנן מגיע אל גינת הנתבעים פעם בחודש, מטפל בגינה וגוזם ענפים מיותרים בעצי הגינה.
הנתבע העיד, כי באותו ערב היה משב הרוח עז מאוד, אשר גרם לכך כי כיסוי הברזנט הכבד של רהיטי הגינה שבגינה עף והתרומם לראשונה מזה שנים.
5. הכלל הראייתי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית הינו, כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה הנדרשת הינה עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה".
משמעות כלל זה הינה, כי בעל דין הטוען טענה משפטית במשפט אזרחי, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת. על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות, דהיינו: מעבר לסבירות של 50%. מדובר בכלל ראוי מוצדק ויעיל, המשקף את התפיסה הבסיסית לפיה תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע את מערכת העובדות הצריכה להכרעה השיפוטית וליישם עליה את הדין המהותי.
ראה לענין זה:
קדמי, על הראיות, חלק רביעי 2009, עמ' 1724 וכן
דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל חיפה נ. עדן מלול (פורסם בנבו).
6. כאמור, הנטל הוא על התובעת להוכיח כי הנתבעים התרשלו בטיפול בעץ וכי עקב רשלנותם האמורה נפל ענף העץ על רכבה וגרם לו נזק.
7. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי הצדדים הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להרים הנטל להוכיח כי הנתבעים התרשלו בטיפול בעץ.
כל הצדדים העידו כי המדובר היה במזג אוויר סוער באופן מיוחד. התובעת לא ידעה לומר בביטחון האם היו התראות ברורות בדבר מזג אוויר סוער אשר היה צפוי באותו ערב והנתבע העיד כי מזג האוויר הסוער הפתיע גם אותו. הנתבע העיד כי הופתע כי כיסוי הברזנט של רהיטי הגינה עף ממקומו באותו הערב.
משמעות הדבר היא, כי אף אחד מן הצדדים לא צפה מראש את עצמתן של הרוחות אשר נשבו באותו ערב ואשר גרמו לנפילת הענף.
נמצאתי, כי לא הוכח בפניי כי ניתן היה לצפות את מזג האוויר הסוער ולהיערך אליו. ואציין, כי גם אילו הוכח כי ניתן היה לצפות את הרוחות העזות שנשבו, המדובר הוא בעץ ברוש, אשר אין כל צורך בגיזומו ובשל כך, גם לא נדרשה כל פעולת הכנה מיוחדת של העץ למזג האוויר הסוער. הנתבע העיד, כי בכל מקרה, מגיע גנן אל גינת הנתבעים אחת לחודש לצורך גיזום העצים ומצאתי כי תדירות ביקוריו של הגנן הינה סבירה.
מסקנתי מכל האמור לעיל הינה, כי לא הונחה בפניי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי הנתבעים התנהלו באופן בלתי סביר בטיפולם בעץ הברוש ממנו ניתק הענף ועל כן, מדובר באירוע שלא ניתן לייחס לנתבעים אשמה להתרחשותו.